טעמי נגינה של תהלים

ב"ה
טעמי נגינה של תהלים
- והניגון הודיעני ה' קיצי -
הרה"ת לב לייבמן



מסורת אדמו"ר הזקן
בכמה משיחות קודש אדמו"ר הריי"צ[1] מסופר אודות מסורת טעמי הנגינה של תהלים שהיתה אצל אדמו"ר הזקן, אשר מקובל ממנו כי הן משירי הלויים בבית המקדש[2].
בשיחות אלו מסופרים גם אי אלו פרטים על המשך המסורת מאדמו"ר הזקן לצאצאיו – לארבע דורות הבאים: אדמו"ר הזקן בעצמו טרח ללמד את מסורת הטעמים לבניו (אדמו"ר האמצעי, ר' חיים אברהם ור' משה) – דור שני, וכן לנכדו אדמו"ר הצמח צדק – דור שלישי, וגם לרב"ש ז"ל – בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק, בעל חוש בנגינה, שזכה בנערותו לקבל את טעמי התהלים מאדמו"ר הזקן שהקדיש לו יחס מיוחד – הרי דור רביעי. הרב"ש העביר את המסורת לאחיו הצעיר, אדמו"ר מהר"ש.
נדמה, כי מסורת זו של נגינות התהלים אט אט פסקה במעבר שבין הדור הרביעי לחמישי[3]. ולכאורה, את הסיבה לכך ניתן למצוא בתיאורים הבאים, אודות אדמו"ר מהר"ש:
"פעם כשאמר אדמו"ר מהר"ש חצי פסוק בתהלים בטעמי הנגינה, דפק ליבו יותר מן הרגיל" (ספר השיחות תש"ד ע' 136).
"פעם אמר פסוק בתהלים עם הטעמים ואח"כ היה צריך להשיב את ליבו במשך רבע שעה" (רשימת היומן ע' קצה).
"פעם אחת [אדמו"ר הרש"ב] שמע ממנו [– מאדמו"ר מהר"ש] הפסוק הראשון בתהלים – "אשרי איש אשר לא" כו', היה מאד חזק קול הנגינה, עד אשר נתן [אדמו"ר מהר"ש] ידו על ליבו, מתוך חלישות" (רשימות הרב"ש ע' עח).
וזאת, למרות שהיתה לו לאדמו"ר המהר"ש נשימה ארוכה מאד, עד שבתקיעת שופר היה מושך את התרועה ב-72 קולות ("טרומיטין") בנשימה אחת[4].
בדבר העברת מסורת נגינות התהלים מאדמו"ר מהר"ש לדור הבא, ידועות עובדות מעטות, שלכאורה מלמדות על הכלל:
אדמו"ר הרש"ב סיפר[5], שפעם לימד אדמו"ר מהר"ש את בניו – היינו אותו ואת אחיו הגדול הרז"א – את הנגינה של טעמי תהלים. באחת השיחות[6] אף נזכר כי הרז"א קיבל את טעמי הנגינה מדודו הרב"ש בן הצמח צדק[7].
אולם לגבי תוצאות הלימוד, במקור אחד[8] נאמר שכאשר הרז"א קרא תהלים עם ההטעמה, היה צריך להפסיק באמצע פסוק, ובמקור אחר[9] נאמר כי הרז"א לא היה יכול ללמוד קריאה זו [על בוריה?]. זאת, למרות שקריאת הרז"א בתורה ובמגילה היתה בהתאם למסורת אדמו"ר הזקן, ולכך היתה גורמת תענוג אמיתי לאדמו"ר הרש"ב[10].
מכל הנאמר עולה, כי בשלב מסויים על כל פנים, היתה מסורת נגינות התהלים לנחלת יחידי סגולה בלבד. וסיבת הדבר היא – הפלאת מרקם הנגינה, שאיננו בר ביצוע עם היחלשות הדורות.

"יכול להגיד גם תהלים"
כל זה מסביר לכאורה גם את אמרת אדמו"ר מהר"ש בשבח אביו אדמו"ר הצמח צדק[11] – "שהיה יכול להגיד גם תהלים". בהשקפה ראשונה, שבח תמוה הוא זה, שהרי אף יהודים פשוטים ביותר יודעים לומר תהלים? אלא מסתבר לומר שהכוונה היא, שהצ"צ ידע לומר תהלים כראוי עם ההטעמה המלאה של הנגינה[12]. וכפי שמתואר שם מיד בהמשך:
... ופעם אחד [אדמו"ר מהר"ש] בהיותו עוד נער קטן לן איתו [עם אביו אדמו"ר הצ"צ] בלילה ושמע איך היה אומר תהלים – ב' קאפיטלעך [שני מזמורים] במשך שתי שעות מחצה רצופים ... והוסיף אשר אף שהיה אז בן שבע, בכל זאת הבין ופחד ורעדה גדולה נפלה עליו כי ראה בעיניו מעשים נפלאים ...
[טעם נוסף על אבדן המסורת הוא ההרס והחרבן ברדיפות הדת בדור שלפנים, שגרם גם לאבדן ניגונים רבים כו'[13]. ולעומת טעמי קריאת התורה הנשמעים ונזכרים מידי שני חמישי ושבת בכל שבוע ובכל מנין, דבר שגרם לשימור המסורת, הרי שטעמי תהלים אין להם מנהג קבוע בזמן הזה. אולם הטעם המתבאר לעיל מסביר, כי עוד בטרם שבאו הזמנים הקשים, ולפני העקירה מליובאוויטש, כבר לקתה מסורת הטעמים כפי שנראה מן התיאורים הנ"ל].

עדות לקריאת הצמח צדק
האמנם לא נשאר אף זכר למסורת נגינות התהלים הנ"ל של אדמו"ר הזקן[14]? לכאורה, שריד נכבד מנגינות טעמי תהלים אלו ניתן למצוא במעשה הבא:
מסופר על החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים (תקצ"ה – תרע"ה), חסיד של אדמו"ר הצמח צדק (ולאחר מכן מחסידי אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הרש"ב)[15]:
פעם מצא לו דרך להביט דרך חלון מבחוץ לחדר אדמו"ר (הצמח צדק) בעת תפילת שחרית של אותו צדיק, וירא הנה סולם מוצב ארצה ונשען על הגג, לנקות את ארובות העשן, והתענג לשמע את פסוקי תהילים קאפיטל ל"ט, הנאמרים מפה קדשו, פסוק הודיעני ה' קצי וגו', החזיר את פסוק זה כמה פעמים.
נעים היה להפליא לשמוע את הניגון, והיה חושב אז – ווי גליקליך ער איז וואס ער האט געפונען די המצאה קריכען אף דעם דאך [ = עד כמה מאושר הוא שנפל על ההמצאה לטפס על הגג]. והנה הרבנית הצדקנית [חיה מושקא] נ"ע גערה עליו בזה הלשון: בּעז חרפהניק בּעז בּושניק, וואוּ בּיסטוּ געקראָכען? האָסט ניט געזעהן ווי אַ אִיד דאווענט? [בלי בושה בלי חרפה, להיכן טיפסת? לא ראית (אף פעם) איך יהודי מתפלל?] וימלט. אבל הניגון נשאר עמדו, כי היה שר את הפסוק באותו הניגון אשר שמע. והיה אז אברך כבן עשרים שנה.

סיפור זה מופיע בכמה שינויים קלים – אך בשם אותו המקור – בספר הניגונים ח"א במפתח לניגון י"ג:
פעם אחת ישב אדמו"ר הצמח צדק סגור בחדרו ואמר תהילים בדביקות ומתיקות נפלאה. כיון שנשמע קולו הנעים והכובש לבבות ב"החצר", סבבו המון חסידים את החלון של חדר האדמו"ר להקשיב ולשמוע פסוקי התהלים יוצאים מפי רבם בשפיכת הנפש ברגשי מרירות ותקוה, ושמעו את תנועת השיר בפסוק "הודיעני ה' קצי וגו'". בתוך כך יצאה הרבנית מביתה ובראותה הדוחק והצפיפות מסביב חלון הבית גערה על החסידים ואמרה בתמימותה המיוחדת לה: "וואס שטופט איהר זיך, איהר האט ניט געזעהן, ווי א איד זאגט תהלים"? [= מה אתם נדחקים, לא ראיתם יהודי אומר תהלים?]

והרי תווי הניגון מתוך ספר הניגונים ח"א ניגון י"ג[16]:


[בסדרת 'היכל הנגינה' מופיעה הקלטה של ניגון זה בנוסח נוסף[17], ובו שני שינויים: על תיבת "מה" ועל תיבת "אדעה", כפי שיוצג לקמן בהשוואת התווים וטעמי הקריאה על תיבות הללו. ובמבוא לנוסח זה נאמר שם בהקלטה כי אולי הוא מדוייק יותר מן הנוסח הראשון].

התאמת הניגון לטעמי הפסוק
והנה, מתיאור הנ"ל בסיפור משתמע ברור, כי לא היה זה 'שעת ניגון'[18] אלא אמירת וקריאת תהלים. על סמך זה ניתן לשער (אם כי לא בוודאות גמורה, אך רגליים לדבר) כי ניגון זה הוא הוא קריאת הפסוק "הודיעני וגו'" בתהלים עם טעמי הנגינה של הפסוק, כפי אשר קיבל במסורת מסבו אדמו"ר הזקן (כנ"ל), וכפי אשר היה "יכול להגיד תהלים" (כנ"ל).
הרי לפנינו הפסוק (תהלים לט, ה) עם סימון טעמי המקרא:

כעת יש להתבונן בתנועות הניגון הנ"ל ובהתאמתם לטעמי המקרא שבפסוק זה. ונתחיל בזה מן החלק הכי בולט שבניגון, ואחריו אל שאר מרכיביו.

רביע מוגרש
ובכן, התנועה הממושכת (והמסולסלת) ביותר בניגון נופלת על המילה "אדעה". טעמה בפסוק הוא "רביע מוגרש" (היינו רביע שיש לפניו גרש), טעם שמופיע לרוב במזמורי התהלים. בספר 'טעמי המקרא'[19] נאמר שהרביע המוגרש הוא מן ה'טעמים המניחים', היינו ש"נעימת קולם יורד מלמעלה למטה". והרי תיאור זה הולם את התנועה הנ"ל בניגון.
תנועה זו ייחודית לא רק בשל כמות הצלילים שכוללת, אלא גם (א) בצורתה המוזיקלית – בצלילים משתפכים במורד, המבטאים כעין "השתפכות הנפש", ו(ב) בחריגה הרמונית מסולם המינור הטבעי, לסולם עם שני מרווחים מוגדלים, האופייני לנגינה יהודית עתיקה (כעין סולם הפריגיש).


יש להוסיף כי נגינתו של "הרביע המוגרש" כאן פותחת בתנועה זהה לטעם ה"רביע" שבטעמי הנגינה לימים הנוראים (ספר הניגונים ח"א ניגון קע"ג), אלא שלאחר שתי "שפיכות" ממשיך עוד שפיכה שלישית, ובנוסח שני של ניגון הנ"ל – גם בשפיכה רביעית.
לכאורה עובדה זו מחזקת את ההשערה כי תנועה הנ"ל שייכת לטעם 'רביע' מטעמי הנגינה.
כעת, יש לעבור לשאר חלקי הניגון ולבחון את התאמת תנועותיו וטעמי הנגינה של המילים בפסוק.

זרקא
התיבה "הודיעני" – מוטעמת ב'זקרא'[20]. אודות נגינתה של הזרקא נאמר בפרדס להרמ"ק (שער הטעמים פ"א) – אחרי שמבאר עניינה בספירות[21]: "וכן בניגונה יש אחרי העליה קצת השפלה". לכאורה, גם תיאור זה הולם את התנועה של הניגון המוטעמת בזקרא:

מונח - אתנחתא על תיבת 'ומדת ימי – מה היא':

בנוסח שני של הניגון (החילוק היחיד הוא על תיבת "מה"):


מרכא-סוף פסוק על תיבות 'מה חדל – אני':

רביע גדול
אדמו"ר הרש"ב אמר בעניין ההבדלים שבין טעמי קריאת התורה לטעמי תהלים, כי "נגינת רביעי שבתורה – בתהלים הוא כמו פזר שבתורה" [רשימות הרב"ש ע' עז]. – אמרה זו נסובה בפשטות [לא על טעם רביע מוגרש הנזכר לעיל, אלא] על "רביע גדול" שבתהלים, שהוא מן ה'טעמים המעלים', ו"יורם קולו" (כנאמר בספר טעמי המקרא שם) – תכונה נודעת לטעם ה"פזר" שבקריאת התורה.
הרי לפנינו נגינת ה"פזר" שבקריאת התורה (מתוך ספר הניגונים ח"א ניגון קע"ב):


סגנון טעמי תהלים
אם כי עדיין אין בידינו את כל הטעמים השונים בקריאה של תהלים, מלבד הטעמים המופיעים בפסוק "הודיעני" וכן עדות יחידה של אדמו"ר הרש"ב הנ"ל, אולם מלבד אשר הטעמים הנ"ל תדירים בפסוקי התהלים ולעיתים קרובות כוללים את רוב הטעמים המופיעים בפסוק, הרי שמטעמים פרטיים הללו יש ללמוד על מסגרת טעמי תהלים:
לכל מערכת של טעמים – טעמי קריאת התורה, טעמי נביאים, טעמי מגילת אסתר, טעמי מגילת איכה, טעמי הקריאה לימים הנוראים – ישנה תבנית מוזיקלית, היינו את סולם הצלילים שלה ואת מסגרת הבסיס עליה נשענים כל הטעמים. תבנית זו מקנה את האופי הייחודי לקריאה, אם קריאה של חגיגיות ורוממות בימים נוראים, בעת הכתרת מלכו של עולם, ואם קריאה של אבלות במגילת איכה בתשעה באב. אם קריאה בנימה של תוכחה שבדברי הנביא (בהפטרה) ואם קריאה של סיפור עלילה ומופת הצלה שבמגילת אסתר.
ידוע כי טעמי תהלים (כמו גם טעמי ספר איוב ומשלי, ר"ת אמ"ת) נבדלים משאר הטעמים בכך שהנגינה תופסת בהן מקום מרכזי[22]. ועדיין אין אנו יודעים – מה אופייה של נגינה זו?
[במאמר מאדמו"ר הזקן[23] מופיעה הגדרה כללית בדבר אופי נגינה זו: "... שיר הלוים על הקרבן בנעימת קול לבסומי קלא כו' שהי' בדרך מרירות כידוע בניגון הטעמים דזרק"א כו'", אולם לכאורה אין בדברים הללו אפיון ממוקד כל כך].
מתוך דוגמא שלעיל ניתן לראות, כי מערכת טעמי התהלים מבוססת על סולם מינורי, עם תבניות מסולם בעל מרווחים מוגדלים (כנ"ל ברביע המוגרש), כאשר המסגרת הכללית של הנגינה – כפי שרואים בפתיחת הפסוק, ב"אתנחתא" וב"סוף פסוק" ובעליות וירידות שבאמצע כנ"ל – היא:

טעמי תהלים וניגוני חב"ד
ביסודה של משנת הבעל שם טוב נאמר, כי הניגונים החסידיים במהותם הם "מדרכי עבודת השם". הקבלה רבת גוונים קיימת בין ניגוני-דבקות בתפילתם של החסידים לבין לויים משרתי עליון העומדים על הדוכן ומנגנים את השיר לפני הוי' על הקרבן, אותו הקרבן שכנגדו נתקנו תפילותינו.
המסקנה האפשרית הנ"ל בנוגע לאופי הנגינה של טעמי תהלים, פותחת צוהר לחקר חדש בנוגע להקבלה המוזיקלית בין נגינת הלויים במקדש לבין ניגוני חב"ד המסורתיים – שבמרביתם ובעיקרם מושתתים המה על הסולם הפריגיש הנזכר.
באם יש ממש בזיקה הנ"ל שבין ניגון "הודיעני השם קיצי" לבין נגינות התהלים, הרי שגם עצם העובדה שניגון הבנוי מטעמי נגינות התהלים "נבלע" באופן טבעי ביותר בתוך ספר הניגונים בין ניגוני חב"ד המכוונים השכנים לו, ובעצמו נמנה על אחד מהם, מדברת בעד עצמה.





[1] ראה בהרחבה לנגן בהיכלו ע' 82 ואילך וש"נ.
[2] לקוטי דבורים ח"א ע' 198 [במהדורת לה"ק ע' 131]. והנה, בכמה מקומות מבואר (ראה דרך מצוותיך מג, ב) על עניין הטעמים בכלל (טעמי הנגינה של התורה), ש"זה היה עבודת הלוים בשיר של יום", וכן הוא גם על פי נגלה דתורה (כמבואר בלנגן בהיכלו ע' 56 בשם הגאון הרוגוצ'ובי). אולם בטעמים גופא, שיר הלויים היה בנוסח טעמי התהלים. וכמובן גם בפשטות מכך שהלויים היו אומרים מזמורי תהלים.
[3] ראה ספר השיחות תש"ו-תש"י ע' 38, כי אדמו"ר הזקן חפץ שאת מסורת הטעמים (שזה כפי שמלכות דאצילות מנגנת) ינגנו עד סוף כל הדורות. אמנם באופן ישיר מדובר שם רק אודות טעמי קריאת התורה.
[4] ספר השיחות תש"ד ע' 136. דיני הנשימה בתקיעת שופר נתבארו בשולחן ערוך אורח חיים סימן תק"צ.
[5] רשימות הרב"ש ע' עח.
[6] ספר השיחות תרצ"ו ע' 54.
[7] ר' ברוך שלום בן הצ"צ נסתלק בשבט תרכ"ט, כאשר הרז"א היה כבן תשע וחצי.
[8] ספר השיחות תש"א ע' 28.
[9] רשימת היומן ע' קצה.
[10] ספר השיחות תש"א שם.
[11] ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' תקנג.
[12] ועל פי זה יומתק הלשון "יכול להגיד גם תהלים" (ולא "יודע להגיד" וכיו"ב), כי גם מי שיודע היטב את הנגינה הנכונה, כמו אדמו"ר מהר"ש, הנה החסרון הוא ביכולת, מפני גודל ועוצם המאמץ לקריאה זו כמבואר לעיל. ואולי זהו הדיוק "יכול להגיד גם תהלים", היינו שלעומתנו, שאנו יודעים להגיד (לקרא) רק התורה והנביאים, הנה הצמח צדק ידע להגיד (לא רק הנ"ל אלא) גם תהלים.
ולהעיר מספר חסידים בקמ"ז: דוד .. היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו, ופירש על זה אדמו"ר הצמח צדק (יהל אור ע' תסא): שהיה קורא הפסוקים עם הטעמים במתון ומתענג ושמח מהם.
[13] אשר זוהי הסיבה לפניית אדמו"ר הריי"צ לערוך את ספר הניגונים (אגרות קודש שלו ח"ג ע' תמו).
[14] לעת עתה לא מצאתי שום מסורת אודות הנגינה של טעמי תהלים – לא בקרב יהודי אשכנז ולא בקרב יהודי ספרד (מזרח ומערב אירופה), אלא רק מסורת יהודי חלב (סוריה) המובאת בספר טעמי המקרא (ע' קמ), מסורת בבלית (שם ע' קמא), מסורת תימן (באתר נוסח תימן), ומסורת פרס, ג'רבה, כורדיסטאן ומרוקו (ראה Hebrew Psalmody).
[15]  תולדות אברהם חיים ע' כ מרשימת ר' דוד שיפרין.
[16]  ניגון זה ניגנו אצל הרבי בהתוועדות חג השבועות תשי"ד, בנימוק כי אז (בחג השבועות) הוא ההילולא של דוד המלך וניגון זה נסוב על פסוק תהלים אשר לדוד.
[17]  לע"ע לא עלה בידי לברר מי הוא בעל הנוסח הראשון וגם לא מי הוא בעל הנוסח השני.
[18]  כידוע שהצ"צ היה לעיתים מפסיק בלימודו ומנגן איזה ניגון (היום יום יג סיוון), וגם ידוע שהצ"צ חיבר בעצמו כמה ניגונים (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג' ע' תמה) כולל על פסוקי תהלים(ראה ספר הניגונים ח"א ניגונים י"ד וט"ו).
[19] הוצאת אשכול ע' סד. וראה שם ע' כח (גבי טעמי קריאה בתורה) ש"רביע" פירושו ע"ד אריה הוא דרביע, היינו רובץ ויורד למטה (אלא שיש עוד סוג של רביע כפי שיוזכר להלן). ולהעיר גם מהפירוש רביע מלשון ארבע (ראה אגרת הטעמים לר' אהרן אברהם), שיש כאן בתווים תבנית של רביעיות-צלילים, ולנוסח שני – ארבע סדרות של רביעיות.
[20] בטבלה שבסוף ספר טעמי המקרא הנ"ל קורא לטעם זה בשם "צינורית". ויש להאריך בדבר שמות הטעמים ואכ"מ.
[21] שזוהי ספירת המלכות שנזרקת מלמטה למעלה ולאחר מכן מתחילה לחזור למטה מדרגה לדרגה. וע"פ חסידות ראה בלקוטי תורה דרושים ליוה"כ ע, ד.
[22] עיין תוספות ד"ה בפורענותא בבא בתרא יד, ב אודות ספרי איוב תהלים ומשלי ש"כתובין מעין שירה ומקראות קצרים וניגון אחד". [דוגמא לטעמי נגינה של שירה – מן הנגינה הידועה לנו – היא בקריאה של שירת הים בפרשת בשלח].
[23] מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג ח"א ע' רח עיין שם.

תגובות

  1. יש שמועה שר' אבא לוין ע"ה מכפר חב"ד ידע טעמי תהלים. אודה אם מישהו ינדב מידע בזה.

    השבמחק
  2. ר' זלמן הלוי דוכמאן מספר שבבר מצווה של בנו בתרצ"ו החסיד ר' אלחנן מורוזוב הי"ד שר את המנגינה "הודיעני ה' קיצי" שבה היה קורא פסוק זה אדמו"ר המהר"ש (לשמע אזן - בלה"ק - עמוד 125).
    וכן מספר ששמע מנינו של הצמח צדק (שנ"ז שניאורסון רב בהומיל) בשם אביו (רש"ב מרעציצע) בשם סבו המהרי"ל בן הצמח צדק, את הניגון שבו הצמח צדק קרא תהלים ואמר את הפסוק "ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם" (שם ע' 114).
    מי שיודע בזה אנא להעיר. תודה

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

כתבות נבחרות

דעם רבי'נס ניגון

ר' זלמן הבלין: ניגון שכולו כנפיים

ניגון ברכת כהנים

ניגון לר' מיכל מזלוטשוב

ניגון לר' אשר מניקולייב

ניגון כלות הנפש

ניגון לר' זלמן זלטופולסקי

ניגון דונאי

תכירו את ניגון הניצחון