ניגון דונאי: מקולות מים רבים
ביצוע הניגון מתוך אלבום חלילי הפלא 2
מה
לנהר הארוך ביותר ברוסיה לניגוני חב"ד? מי הם הוואלאחים שמהם נגזרו ניגוני
ה'וואלאח'? בין הדונאי החסידי לדונאי הנכרי. כתבה על ניגון 'דונאי', הוואלאח
הראשון בספר הניגונים, ניגון שלוקח אותנו אל חיק הטבע הנפלא
נשאו נהרות קולם
נהר
דונאי – הנקרא "דנבה", אורכו קרוב ל-3,000 ק"מ, הוא הנהר השני
באורכו באירופה, וכ-10,000,000 אנשים הדרים כיום ביישובים על שפת הנהר מרווים ממנו את
צמאונם. כן, מה רבו מעשיך השם, ומה גדלו מעשיך השם. הנהר עובר דרך 10 מדינות, בהן
גרמניה, אוסטרייה, הונגריה, רומניה ואוקראינה.
אולם
בנוסף לממדיו הענקיים, נהר זה מצטיין ביופיו. גם המוזיקה האירופאית העממית, וגם
המוזיקה הקלאסית הרשמית, מכילה יצירות מוזיקליות שנהר דונאי חקוק בגולת הכותרת
שלהם. המלחינים והמוזיקאים ראו מקום לבטא במוזיקה את יופיו של הנהר הזורם, את
גווניו המרהיבים, וקיבלו מהנהר את "מקור ההשראה" המוזיקלית שלהם.
אולם,
מרחק רב קיים בין המשמעות של יצירה מוזיקלית "דונאי" של מלחין מאומות
העולם, לבין ניגון דונאי מאוצר ניגוני חב"ד. בעוד שהמוזיקה "של
העולם" מתייחסת לנהר בתור היופי של הטבע, וביטוי התשבחות והתהילה הוא כלפי
הנהר עצמו (בדקות, הרי זה על דרך "לי יאורי", התלות והקשר לנהר שהייתה
במצריים בנילוס), לעומת זאת, הניגון החסידי מתייחס כלפי היופי האלוקי, התפארת ה'
שבאה לידי ביטוי באמצעות הנהר.
בפרק
שירה – המוזכר במאמרי חסידות – מסופר כי כל נברא מהלל את ה' בשירה בפסוק מסוים. נהרות
אומרים: נהרות ימחאו כף, יחד הרים ירננו (תהלים צח, ח). הרשרוש הטבעי של מי הנהר,
המוגדר במדע בתור "רעש", לאמיתו של דבר הוא שירה לה'. האדם הצופה בהדר
האלוקי של הנהר, ומתעורר בחשק לזמר ליוצר בראשית, הוא בעצם "כעונה אחר
הקורא" – הוא רק נותן הד לקולו של הנהר עצמו, האומר שירה לה'.
קולות
הנהר שבנשמה
במבט
עמוק יותר, כפי שמלמדת תורת החסידות, כל דבר בטבע העולם הגשמי הוא משל על דברים
רוחניים. כך גם הנהר וזרימת מימיו טומנים תוכן רוחני בביאורי החסידות, מה שמוסיף
הבנה במשמעות השירה של הנהר.
הנהר
הוא משל לספירת הבינה. לעומת מעיין הזורם טיפין טיפין הרומז לנקודת החכמה, הרוחב
של הנהר מורה על התרחבות ההתבוננות בגדולת השם. ההתבוננות בגדולת השם (נהר) מולידה
בנפש האדם את הניגון, כך מסביר אדמו"ר הזקן את הכתוב "ישאו נהרות
קולם". ומי הנהר זורמים במרוצה וברעש גדול, מה שמורה על המרץ של האדם לעבודת
קונו.
ביאור
זה של החסידות, הופך את הנהר משמורת טבע רחוקה, מתמונות מרהיבות, להוואי של עבודת
השם, בכל זמן ובכל מקום. הזרימה של לימוד החסידות, הזרימה של מחשבת החסידות,
מעוררת את האדם לשאת קולו בניגונים.
ניגוני
הוואלאחים על נהר דונאי
בספר
הניגונים פותח הניגון "דונאי" (ניגון קל"א במספרו) את קבוצת ניגוני
ה"וואלאחען". הוואלאחים, או באיות המקובל היום: ואלאכים (Valahi), הם עם שבחלקו הגדול שכן על גבולות נהר דנובה, דונאי. לתיאור
בספר הניגונים, "רובם היו רועי צאן, והדרת הטבע הנסוכה על פני רוחב השדות,
ההרים הנהרות והאגמים שבמדינתם, הטביעה באנשיה נטיה לשירה לירית-ריגשיית, המבעת
געגועי הנפש". וממשיך בספר הניגונים: "המוטיבים האלה נתבררו ונזדככו
מחילוניותם ונתקדשו בניגוני החסידים".
כאמור,
יש ניגוני "וואלאח" שחסידים השאילו מן הואלאכים, אך יש ניגונים שחיברו
חסידים, ניגוני חב"ד מקוריים, ש"ספגו לתוכם הרגשיות והגעגועים מניגוני
הוואלאחיי, המתבטאים בתנועותיהם הממושכות והמסולסלאות המיוחדת להם, ועל שם זה
נקראים "וואלאחען". לדוגמא, הוואלאח של נטע מפאהאר, הוואלאח של ר' מאיר
שלמה ינובסקי ועוד.
בשם
הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין נאמר: הקוזאק הוא בעל מרה שחורה, לפיכך מנגן
ניגוני 'קוזאק' שמחים, כדי להתחזק. הוואלכי הוא עליז, לפיכך מנגן ניגוני תוגה, כדי
שלא תצא נפשו מרוב שמחה. עצם רעיון זה מופיע בתורת אדמו"ר הזקן בנוגע
לניגוני יוון וישמעאל, אך הנוגע לענייננו הוא התיאור, כי לעומת ניגוני הקוזקים שיש
בהם הרבה תקיפות "כדי להתחזק", ניגוני הוואלכי הם, כדברי ספר הניגונים
הנ"ל – ליריים, רכים ורגועים, נותנים הרבה הבעתיות רגשית.
ניגון
של הרחבה ועונג
כעת
ביחס לניגון דידן, ניגון 'דונאי'. לאחר הקדמות אלו ניתן להבין כיצד הפך הנהר דונאי
לנושא ראשי של ניגון חב"ד. קיימים ניגונים שנקראים על שם ערים ועיירות, ניגון
מנעוועל וניגון מקרמנצ'וג, שמות אלו מתארים את אופיים של החסידים מן המקומות
השונים במפה. בניגון דונאי, לכאורה, שם הניגון מבטא יותר מאשר מיקום גאוגרפי: הוא
מבטא את תוכנו של הניגון, את מקור השראתו.
לפי
התיאור בספר הניגונים, הניגון דונאי "מרמז על הרועה ההולך בעקבות צאנו על שפת
הנהר הזה ומפיו מתפרץ שיר געגועים בקול ערב ונעים".
מבחינה
מוזיקלית, הניגון משדר הרחבה ועונג נפשי: הן מבחינת הקצב, הניגון נע מתוך רוגע
מוחלט, נינוחות ושלווה שאין כמותן. והן מבחינת הסולם של הניגון, עיקר תנועותיו
בנויות בסולם מז'ור, המצביע על סיפוק נפשי – הרגשה של "ה' רועי לא
אחסר". מבבא לבבא הניגון עולה לטונים גבוהים יותר, ובשיאו נשמעת ערגה חזקה,
אך הכל מתוך מנוחה, "על מי מנוחות ינהלני".
יש
להעיר על ניגון נוסף שיש לו שייכות לנהר דונאי, והוא ניגון מהעיירה נעוועל על
המילים "לא אמות כי אחיה" (ספר הניגונים ח"ב ניגון רנ"ה) – שבמילותיו,
בסוף כל בית, נאמר שלוש פעמים 'דונאי'. ניגון זה הינו בעל אופי שונה אך גם הוא
מבטא את הבטחון בה', ולמרבה הפלא, התנועה על המילים "דונאי דונאי"
בניגון זה דומה מאד לתנועה על המילים "דונאי דו" בניגון דונאי.
ניתן
לומר כי הניגון דונאי נותן לנו אפשרות להתרומם לכמה רגעים מן ההוואי העירוני הסואן
בו אנו דרים, ולהפליג למרחקים, אל חיק הטבע הקסום של הקב"ה, להעמיד את עצמנו
כרועה צאן על נהר דונאי וחלילו בידו, לחזות בנפלאות הבריאה.
מקורות: ספר הניגונים ח"א ע' נט. שם
ח"ב ע' סא. תורה אור פ' תולדות ד"ה מים רבים ועוד.
הצטרף לשיחה