ניגון ושמחת בחגיך

ניגון "ושמחת בחגיך"

ניגון "ושמחת בחגך" של חב"ד, ניגון עתיק, שהמילים "ושמחת בחגך" הותאמו לו ע"י קהילת חב"ד וותיקה בארץ ישראל. כך נרשם על גבי העטיפה של תקליט ניח"ח #6, שניגון זה נבחר להיות הניגון הראשון בתקליט, ועל פניו של התקליט מופיע ציור של חסידים רוקדים, והפסוק "ושמחת בחגך - והיית אך שמח".
בהתוועדויות של הרבי בכתובים - לא נמצא זכר לניגון "ושמחת בחגך" לפני שנת תשכ"ח. מסתבר שהניגון הזה הושר עד אז ללא מילים, בתור "ניגון שמח", ובעקבות תקליט ניח"ח הנ"ל שיצא לאור בשלהי תשכ"ז ע"י חסידים מארץ ישראל (כדלקמן), הניגון קיבל פרסום בדמותו החדשה עם המילים של "ושמחת".
בשנים הבאות, הניגון הופך לחלק בלתי נפרד משמחת יום טוב. המצוות-עשה דאורייתא של "ושמחת" - שתקפה בכל יום טוב וחול המועד, קיבלה ביטוי בניגון קבוע.
המיוחד הוא, שהרבי בעצמו היה מתחיל את הניגון באופן קבוע. בליל יו"ט של סוכות הרבי היה מכריז שלוש פעמים "גוט יום טוב" (כנגד שלוש פעמים שמחה שאמורה בחג הסוכות) ומיד מתחיל לנגן "ושמחת". ועל דרך זה בסיומי שאר תפילות היו"ט הראשונים, בהזדמנויות שונות בחול המועד, [לעתים בסיום תפילות הושענה רבה], ובסיומי התפילות של שמחת תורה.
לעיתים היה "ושמחת" תופס תוספת מלפני החג או אחריו: בתש"מ - במוצאי יום כיפור, לאחרי שהרבי הכריז שלוש פעמים גוט יו"ט, הרבי החל לנגן "ושמחת". וכן למחרתו בי"א תשרי אחרי מנחה, שהוא היום של "בשם השם", וגם בהתוועדות י"ג תשרי. וכן לאחר היום טוב האחרון, בסיום כוס של ברכה של מוצאי שמחת תורה, היות ואוחזים ב'אסרו חג', הרבי החל "ושמחת".
ניגון "ושמחת" שאמור במקורו על שלושת הרגלים סוכות פסח ושבועות, תפס אצל הרבי מקום במועדים נוספים בשנה, שקשורים בצורה זו או אחרת לכינוי של "יום טוב": בהתוועדות פורים תשכ"ח, הרבי החל לנגן ניגון "ושמחת בחגיך" באמרו, שלניגון זה ישנה שייכות גם לפורים, כאשר "ליהודים היתה אורה ושמחה", ודרשו חז"ל ש'שמחה' זה יום טוב. כן חזר על עצמו בפסח שני של אותה שנה. ולא רק זו אלא גם בתאריכים חסידיים, כגון חג החגים י"ט כסלו תשל"א שבו מאחלים "גוט יום טוב" איש לרעהו, - ניגנו אצל הרבי "ושמחת" (ראה כאן וידאו מהמעמד).

סיפורה של הקדמה לניגון
ר' שניאור זלמן הלוי לוין - בעל מנגן מפורסם יליד העיירה החסידית נעוועל שגר לימים בכפר חב"ד (והקליט את התקליט הנפלא "כל עצמותי" - ניגוני חב"ד מנעוועל), הוסיף הקדמה לניגון "ושמחת", שהיא הבבא הראשונה ללא מילים, לפני "ושמחת".
ר' זלמן לוין שר את הניגון בתקליט ניח"ח הנזכר בתור סולן, יחד עם ההקדמה שלו. ואכן על גבי עטיפת התקליט שם צויין, שהניגון הוא ישן מאד, אך רק שתי הבבות האחרונות הן המוכרות ("ושמחת" והבבא שאחריה), ואילו הבבא הראשונה - הובאה ע"י החסידים הראשונים של כפר חב"ד.
בליל שמחת תורה תשכ"ח, בסעודה בדירת אדמו"ר הריי"צ, הרבי הורה לעומדים סביב השולחן לנגן את הניגון "ושמחת בחגיך", ונגנו אותו "בנוסח החדש" - הכוונה, בהוספת הבבא הראשונה הנ"ל. הרבי שאל את ר' טוביה שי' בלוי, "האם כך מופיע ב"ספר הניגונים" שלכם"? - כוונת הרבי הייתה על חוברת "אנעים זמירות", שר' טוביה בלוי הוציא לאור יחד עם ר' יוסף מרטון ז"ל בהוצאת צא"ח אה"ק בתשכ"ז, ובה תווים של כמה ניגוני חב"ד בליווי הסברים על הניגונים.
ר' טוביה השיב, שהניגון מופיע כך בתקליט החדש של הרב שמואל זלמנוב שיצא זה עתה [הכוונה לתקליט ניח"ח הנ"ל], שהוא שמע את הנוסח מר' זלמן לוין מכפר חב"ד. הרב נחום גולדשמיט הוסיף: "אני אכן זוכר שנגנו בנוסח זה". בעצם, גם בספר הניגונים ח"ג שיצא לאור בתש"מ, 12 שנים מאוחר יותר, נרשם ניגון "ושמחת" (ניגון מספר רכ"ח) יחד עם בבא ראשונה זו של ר' זלמן לוין.
למסקנת הדברים, שמעתי מפי ר' טוביה שי' בלוי בעצמו שנכח שם, שאכן דעת הרבי לא היתה נוחה מתוספת זו של הבבא הראשונה. בכל אופן, בכל הפעמים שהרבי היה מתחיל את הניגון, היה מהמילים "ושמחת" ולא מבבא המוקדמת.

'ושמחת' בניגון 'ופרצת': יחוד תשרי וחשון
לפנינו תיעוד מתוך יומנו של ר' אהרן דב הלפרין, מהתוועדות שבת בראשית - המשך לשמחת תורה - תשל"ד, אותה התוועדות שהרבי ביאר על האתהפכא של המנון מדינת צרפת לניגון 'האדרת והאומנה':
"ועוד הנהגה מיוחדת שהרבי הסביר בהתוועדות זו: ביום שישי, שמחת תורה, לאחר ההתוועדות ולאחר סיום תפילת קבלת-שבת וערבית, הנה כשיצא הרבי מבית-הכנסת התחיל לנגן את "ושמחת" אך לא בניגון הרגיל של "ושמחת" אלא בניגון של "ופרצת". והיו בוודאי כמה 'חלשי אמונה' שסברו כי היתה זו טעות של פליטת-פה או פליטת-הניגון..
והנה, בהתוועדות אתמול של שבת-בראשית דיבר הרבי שיחה ארוכה וביאר את החלפת הניגון, אשר מצד אחד אף שזה כבר היה לאחר תפילת ערבית של מוצאי שמחת-תורה, הרי מכיוון שזה בהמשך אחד עם שבת שייך עדיין העניין של "ושמחת", אך לאידך מכיוון שזה כבר סוף סוף מוצאי שמחת-תורה, וכבר מתחיל העניין של "ויעקב הלך לדרכו", זה שייך יותר לעניין של "ופרצת", "וכדי לקשר את שני העניינים", אמר הרבי, "שרנו את המילים של 'ושמחת' בניגון של 'ופרצת'"...

'ופרצת' בניגון 'ושמחת'
כעבור שש שנים, בר"ח מרחשון תש"מ, הרבי שוב "קישר" בין השמחה של החגים ("ושמחת") לבין ה"ויעקב הלך לדרכו" ("ופרצת") אך הפעם באופן הפוך מפעם שעברה. בסיום תפילת מנחה - לפני יציאתם של האורחים וכן של התלמידים השלוחים, הרבי החל לנגן "ופרצת" בניגון "ושמחת"!
כאמור, החיבור של "ושמחת" יחד עם "ופרצת", הוא חיבור של תשרי (ושמחת) עם מרחשון (ופרצת, ויעקב הלך לדרכו). לפי זה, ההבדל בין "ושמחת" בניגון "ופרצת" לבין "ופרצת" בניגון "ושמחת", הוא כמו הבדל בין התכללות תשרי במרחשון לבין התכללות מרחשון בתשרי... ובפשטות, בתשל"ד היה זה סמוך לשמחת תורה, ולכן העיקר היה "ושמחת", וה"ופרצת" היה כלול בתוך "ושמחת", ואילו כאן היה זה בר"ח מרחשון, כאשר עיקר העבודה היא "ופרצת", אך היות ועדיין נשאר רשימו ממועדי תשרי, לכן כלול בתוכו "ושמחת".


מקורות: "המלך במסיבו" ח"א ע' קצז. תורת מנחם התוועדויות תשכ"ח. אתר יומנים (תשל"ד, תש"מ, תשמ"א).