הזהירות הנדרשת בחיבור ניגון לי"א ניסן


ניגוני חב"ד חדשים בדור השביעי, האמנם?
מדור הניגונים זה תמיד עוסק באחד מניגוני חב"ד מן העבר, ואילו בגיליון הנוכחי ארשה לעצמי לחרוג מן ההרגל ולהקדיש את הנושא לניגון חב"ד עתידי, ניגון שיולחן במיוחד לקראת י"א ניסן הבא עלינו לטובה, ניגון לכבודו של הרבי.
ראשית צריך להתייחס לשאלה בסיסית, שעוברת בראש לרבים מאיתנו: ניחא בדורות הקודמים, היו חסידים גדולים, והבעלי מנגנים שבהם ייצרו ניגונים בעלי תוכן עמוק ובעלי עוצמה של עבודת ה', אולם אנחנו בדור שלנו, האם אפשרי בכלל בזמננו "לחדש" ניגון חב"ד?
תתפלאו לשמוע, אבל זה בדיוק נושא השיח שעבר בין שני בעלי מנגנים ב-770 לפני שחובר ניגון ר"ח כסלו, שיח שהוביל למסקנה ולפתרון השאלה. היו אלו ר' פייטל שי' לוין והחברותא שלו באותם ימים ר' אברהם שי' חריטונוב. בשעה שהמתינו לכניסת הרבי להתוועדות כ"ף חשוון תשמ"ג, 10 ימים לפני ר"ח כסלו, פתחו בדיון מעניין:
ר' פייטל אמר: למה לא מחברים ניגון חדש לר"ח כסלו, כמו שפעם היו מחברים ניגון לכבוד תאריך חסידי, וזה היה פועל חיות ומרענן העניין כו'.
נענה ר' אברהם, נצר למשפחה של בעלי מנגנים במשך שלוש דורות רצופים, שזה הרי היה בדורות הקודמים, ואילו כיום - מי יוכל לחבר ניגון חדש כו'.
פייטל אמר שגם היום אפשר, אמר ומיד החל במלאכה ביחד עם ר' אברהם, וכך נוצר ניגון ר"ח כסלו שאכן פעל חיות וריענון בקרב החסידים בנוגע ליום בהיר זה. עד כאן. ובעצם, ר' פייטל שם לעצמו מטרה לעורר על חידוש ניגונים בזמננו. הוא היה ה"חלוץ" לחבר ניגון חדש על קאפיטל של הרבי לקראת י"א ניסן תשמ"ב ותשמ"ג, אשר מאז ואילך נהפך הדבר למסורת ושגרה לחבר ניגון חדש בכל שנה.
אם עדיין אנחנו מסופקים בהכרעת השאלה, האם אכן גם בדור שלנו יש הראויים לחבר ניגונים חדשים, אז הרבי בעצמו התייחס לכך בשיחת ש"פ וישב תשנ"ב: מזמן לזמן מתחדשים ניגונים חסידיים ע"י אלו המסוגלים לעשות "ניגון טוב" (צו מאכן א גוטן ניגון), ובשעה שזה מתקבל בציבור ושרים אותו בציבור, זה נהיה חלק מהניגונים החסידיים!
מדברי הרבי מובן שאכן גם בדור שלנו ישנם בעלי מנגנים ש"מסוגלים" להלחין ניגון חסידי. אך עדיין צריכים אנו לדעת מה הן הדרישות כלפי אותם מלחינים, לדעת שהם באמת מה"מסוגלים" לכך.
בפרשה (תרומה) מדובר על כך, שכל אחד צריך לנצל את הכישרון שלו ולתרום לבניית המשכן. אז אם מישהו ניחון בכישרון של נגינה, לחבר ניגונים, אכן זוהי ה"לבינה" שלו בבית המקדש, הכישרון ניתן לו מלכתחילה על מנת כן, ועליו לנצל אותו לקדושה ולהוסיף ניגונים לאוצר ניגוני עבודת השם.
בהמשך הכתבה ברצוני להתייחס לשתי נקודות: מה היא הדרישה למחבר ניגון מבחינת חוש הנגינה, ומה היא הדרישה כלפיו מהבחינה החסידית.

חכמה ובינה בהלחנה של ניגון
אז מה בעצם צריך בשביל לחבר ניגון?
במדע, תהליך ההלחנה נקרא "קומפוזיציה", זהו תחום שלומדים אותו. אדמו"ר הריי"צ מספר שר' הלל היה מדריך את האברכים המחונכים שלו - לחבר ניגונים בעצמם. כנראה היה ר' הלל מכוון אותם כיצד להעביר את התוכן של החסידות בתוך תנועות הניגון, "קומפוזציה" חסידית.
חיבור של ניגון חדש זהו בעצם כוח ה"חכמה", שהוא כוח ההמצאה כידוע. בחסידות מדובר על כך שיש מי שהוא בעל המצאה (חכמה) אך איננו יכול לפתח ולשכלל את הרעיון, לאידך יש מי שהוא בעל הסברה (בינה) אך איננו בעל המצאה. בכדי להמציא ולחבר ניגון חדש נדרש לא רק חוש נגינה רגיל, אלא חוש מיוחד של "חכמה" בנגינה. מי שאיננו בר חוש זה וינסה ליצור ניגון חדש, התוצר יהיה "סלט" (מיקס בלע"ז) של ניגונים אחרים מתוך מה שהוא מכיר מקודם.
במצב כזה במקום לחבר ניגון חדש, עדיף להתאים מילים מהקאפיטל החדש אל ניגון חב"די קיים, כפי שאכן עשו כמה וכמה פעמים לאורך השנים. אך גם בזה צ"ל בעל חוש חסידי האם אכן המנגינה הנבחרת תואמת את המילים, ולא שהמילים תלויות בין תנועות הניגון ללא הקשר.

ניגון שמבטא את הרבי: כמה עצות טובות
בגיליון זה נראה לי מיותר להבהיר, שכדי לחבר ניגון חב"ד צריך להיות חסיד חב"ד, דמות חסידית שלומד וחי את אור החסידות ובקי באוצר ניגוני חב"ד וכו'. ברצוני לדבר כאן על נדבך נוסף שמופנה לבעל מנגן, כאשר הוא בא לחבר ניגון לכבוד י"א בניסן.
אדמו"ר הריי"צ אמר בקשר לניגון הבינוני, שאילו ר' אהרן חריטונוב היה מצייר בשעת חיבור הניגון את האבא (אדמו"ר הרש"ב), הוא היה מוסיף בבא נוספת בניגון. אז כאשר מתיישבים לחבר ניגון לכבוד הרבי, י"א ניסן, כמובן צריך להיות ציור פני הרב, והניגון אמור לבטא את ה"ציור פני הרב". אולי - לשבת וללמוד מאמר של הרבי כמה פעמים לעומק, כך שהניגון יבטא איזו 'תנועה' של הרבי.
ר' אהרן חריטונוב עם כל גודל חוש הנגינה שלו, כאשר היה מתיישב לחבר ניגון הוא היה מתייעץ עם ר' אשר מניקולייב מזקני החסידים, דמות של "משפיע" שהיה לו חוש הריח בניגונים, בטרם ששלח את הניגון לרבי. - אולי גם זו הנהגה טובה שיוצרי הניגונים יכולים לאמץ אותה.
יש לזכור שהניגון הזה לא רק יהפוך לעוד ניגון לרשימה של מאות ניגונים. הניגון הזה יישא את שמו של הרבי - "ניגון הקאפיטל של הרבי", הניגון הזה אמור להדר ולפאר, להאדיר ולקדש את שמו של הרבי, להיות באמת "מתנה" ראויה לרבי. במילא יש כאן אחריות, אחריות כלפי כבוד הרבי וכבוד ליובאוויטש.
מחברי הניגונים הם בעצם, במתכוון או שלא במתכוון, נעשים המשפיעים של הקהל, משפיעים עמוקות. שמעתי פעם על מחקר שאומר, שהמוזיקאים משפיעים על דעת הקהל יותר אפילו מהפוליטיקאים... ברצוני לאחל בהזדמנות זו הצלחה לכל מחברי הניגונים, שיכוונו את הניגון בהצלחה מרובה, כי אחרי זה - הניגון יהיה זה שיכוון אותנו, את החסידים, לקראת הגאולה.

המשכות חדשות

כאשר נגנו ניגון "ופרצת" החדש אצל הרבי לראשונה, בסעודת ליל ב' של חג הסוכות תש"כ, הרש"ג - הגיס של הרבי - נענה על כך: "ניגונים חדשים - המשכות חדשות"...