סדר ניגוני הנשיאים, והשירה העשירית
·
בקבלת פנים בחתונה של הרבי, י"ד כסלו תרפ"ט בוורשא, אדמו"ר
הריי"צ הורה לנגן את ניגוני כל האדמו"רים מאדמו"ר הזקן, ולפני כל
ניגון אמר – "כעת הולכים לנגן ניגון מ..." בעל הניגון, ובניגון האחרון –
של כ"ק אביו אדמו"ר הרש"ב – אמר הקדמה זו בהתרגשות רבה (ימי מלך
ח"א ע' 272 בשם ר' שלמה רפפורט).
המנהג
לנגן את ניגוני כל רבותינו נשיאינו אצל הרבי, בעצם החל כבר בי"א שבט
תשי"א, בהתוועדות קבלת הנשיאות. הרבי הפסיק כמה פעמים באמצע המאמר "באתי
לגני", וביקש לנגן כל פעם לנגן שניים מניגוני האדמו"רים החל מניגון
'הבינוני' השייך לאדמו"ר הריי"צ, באופן כזה שבמהלך כל ההתוועדות השלימו
את ניגוני כל האדמו"רים עד לאדמו"ר הזקן.
סדר
כזה חזר על עצמו מידי שנה בהתוועדויות יו"ד שבט, ובתאריכים מיוחדים נוספים (שמחת
תורה, י"ט כסלו, פורים, אחרון של פסח, חג השבועות, י"ב תמוז), כאשר
הניגונים היו "נשחלים" בין שיחה לשיחה, הרבי היה מורה לנגן כעת ניגון
מרבי אחד, אח"כ מהרבי הבא, וכן הלאה. רק מי שידפדף ב"הנחה" של כל
השיחה מתחילתה ועד סופה יגלה, שבעצם הרבי הורה במהלכה לנגן את ניגוניהם של כל
האדמו"רים לפי הסדר.
לפעמים
הרבי הורה בהפסקה אחת לנגן שני ניגונים, לעיתים קרובות באו ניגון אדמו"ר הצ"צ
ואדמו"ר המהר"ש ביחד, וכן ניגון אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר
הריי"צ ביחד, וכדומה ב"שילובים" שונים, ולעתים אף באו שלושה
ניגונים ביחד, כגון אדמו"ר הצ"צ אדה"א ואדה"ז, או אדמו"ר
מהר"ש אדמו"ר רש"ב ואדמו"ר ריי"צ. בפשטות,
"שילובים" אלו מבטאים את השייכות המיוחדת שבין האדמו"רים שניגוניהם
באו ביחד (מעניין: לעיתים היה ניגון של הרבי בא יחד עם ניגון 'הבינוני' של הרבי
הריי"צ), אולם לא נרחיב כאן את הדיבור בזה.
יש
לציין שלעיתים, סדר הניגונים הזה התבצע בסדר של מן הסוף להתחלה, היינו מניגון של
אדמו"ר הריי"צ עד לניגון של אדמו"ר הזקן, כך היה למשל בי"א
שבט הראשון, בשבועות תשח"י ובהתוועדויות נוספות, והוא סדר ה"מתחיל
מהקרוב אלינו", כפי שהרבי ציין בראש השנה תשנ"ב.
בתור
"סדר ניגונים" שבו מנגנים את ניגוני כל רבותינו נשיאינו ברצף אחד,
זה היה בתחילה רק בראש השנה, בהתוועדות שהתקיימה תמיד ביומו השני לקראת סופו. החל
משנת תשט"ו, הרבי היה מעורר בכל פעם ומדבר על הזכרת רבותינו נשיאינו בדיבור,
ומוסיף שההתקשרות ע"י ניגון שהוא קולמוס הנפש היא עוד יותר פנימית ועמוקה,
מאשר ע"י הזכרת דברי תורתם, ואז היו מנגנים את ניגוני כל האדמו"רים רצוף
זה אחר זה.
כל
השנים "סדר ניגונים" כזה היה רק בראש השנה. בליל שמחת תורה תשמ"ט
לראשונה הרבי הורה לנגן כך בשמחת תורה, בהקשר לאושפיזין החסידיים. לשנה הבאה,
בשמחת תורה תש"נ, הניגונים באו בהתוועדות של היום, וכן נמשך בתנש"א
ותשנ"ב. בסעודת משיח אחרון של פסח תש"נ, הרבי הורה לראשונה לעשות כך
במועד זה. וכן בי"ב סיון תנש"א בהתוועדות לכבוד סיום ימי התשלומין של חג
השבועות.
עדי
ראייה מספרים, שכאשר היו שרים את ניגוני הנשיאים, הרבי היה שוקע מאד בכל ניגון
וניגון, בחציו הראשון כאילו לא נמצא כאן (בדוגמה כמו בניגון ארבע בבות). פני הרבי
היו משתנות מניגון לניגון, כאילו ראו על הרבי בכל ניגון את בעל הניגון, מה שבלתי
ניתן להבחנה דרך הוידאו. בחלקו האחרון של הניגון הרבי היה "מתעורר"
ומסתכל על הקהל.
רשימת
הניגונים
·
הבעל
שם טוב, המגיד ואדמו"ר הזקן: ניגון ג' תנועות, הרבי היה מורה לנגנו ג' פעמים
כנגד ג' בעלי הניגון, ובכל פעם להכריז מקודם את שם בעל הניגון.
·
ניגון
אדמו"ר הזקן: בראש השנה היה בדרך כלל ניגון "אבינו מלכינו". בתשד"מ
(שחל בערב שבת): "לקראת שבת". בר"ה תשמ"ח (שהרבי ביקש ניגונים
ללא תיבות) ותש"נ היה תנועה לר"ה. בתנש"א (שבת תשובה) היה
"בני היכלא". בתשנ"ב היה "אלי אתה" הן בר"ה והן
בשמח"ת.
·
ניגון
אדמו"ר האמצעי: 'הקאפעליע', ניגון מקהלת אדמו"ר האמצעי.
·
ניגון
הצ"צ: בד"כ "ימין השם". כשהרבי ביקש ניגונים ללא תיבות -
ניגנו ניגון ההשתטחות. [וכן בי"א שבט תשי"א, לפני שהרבי דיבר במאמר
בעניין ההסתלקות].
·
אדמו"ר
מהר"ש: ניגון לכתחילה אריבער.
·
אדמו"ר הרש"ב:
כמעט תמיד - ניגון הכנה לד' בבות, אך לפעמים היה ניגון מרוסטוב (יומני תשרי
תשכ"ו).
·
אדמו"ר
הריי"צ: ניגון הבינוני.
·
ניגון
של הרבי: על פי רוב היה ניגון "אתה בחרתנו". בר"ה תשמ"ח, כאשר
הרבי ביקש ניגונים ללא תיבות, ניגנו ניגון שאמיל.
·
בשנים
האחרונות החלו להוסיף גם את ניגון ההקפות לר' לוי"ק אבי הרבי.
·
פעמים
אחדות הורה לנגן מכל רבותינו נשיאינו ניגונים ללא מילים. תשמ"ה: "מה טוב
ניגונים ללא תיבות". תשמ"ו: "בפרט ניגון ללא תיבות". וכן בתשמ"ח.
עשר
שירות והשירה העשירית בחסידות
חז"ל
אומרים, שישנן עשר שירות במשך תולדות ימי עולם. לגבי השירה הראשונה, יש מדרשות
חלוקות האם מתחיל המניין מהשירה שהאדם הראשון אמר בקבלת שבת, שבת בראשית הראשונה,
או שהשירה הראשונה היתה זו שבני ישראל אמרו בליל גאולת מצרים. אולם לגבי השירה
העשירית - לכל הדיעות מדובר על השירה שתיאמר ע"י מלך המשיח. הרבי מקשר את
השירה העשירית לדברים נוספים הקשורים למשיח, שיהיו במספר עשר: הפרה (אדומה) העשירית,
והכינור של עשרה נימין. אדמו"ר הצמח צדק מבאר באריכות (על התרגום לשיר השירים
א, א) את בחינתן ומדירגתן של עשרת השירות - שהן כנגד עשרת הספירות - על פי קבלה וחסידות.
מסתבר
שהשירה העשירית היא לא עוד שירה נוספת ברשימה, אלא יש בה חידוש מהותי לעומת תשע
השירות הראשונות. הרבי מבאר, שלאחר תשע הספירות הראשונות (שהן ראש תוך סוף, וכל
אחד כלול מראש תוך סוף), הספירה העשירית והשירה העשירית מורה על העצמות.
להלן
נראה חידוש נפלא בדברי הרבי והוא, שניגוני האדמו"רים עליהם דובר לעיל, קשורים
המה ומכוונים לעשר השירות. בדרך אפשר, על פי המקובל במסורת האדמו"רים, כי
אדמו"ר הזקן היה חכמה, אדמו"ר האמצעי - בינה, אדמו"ר הצמח צדק -
דעת וכו', כך שסדר האדמו"רים מכוון כנגד הספירות הקדושות, משמע שעשרת ניגוני
האדמו"רים הם על דרך "עשר שירות". מה שנותר להבין הוא, איך יוצא בדיוק
החשבון של עשר ניגונים כאשר מהבעל שם טוב ועד הרבי יש תשע אדמו"רים, וכמובן
שאלת השאלות - אז מה הוא הניגון המכוון לשירה העשירית?
עשר ניגונים שממשיכים את ה'שירה
העשירית'
בליל
שמחת תורה תשמ"ט, לאחר שנגנו את עשרת הניגונים (כולל ניגון ר' לוי"ק)
בהקשר לאושפיזין החסידיים, הרבי אמר שע"י עשרת הניגונים הללו ממשיכים את
השירה העשירית, והפטיר: "בנוגע לשירה העשירית – לא יודעים איזו שירה תהיה,
אבל זאת יודעים בוודאות, שיהיה זה שיר וניגון שיבטא את שמחת הלב על החידוש שבגאולה
האמיתית והשלימה" והרבי החל לנגן "ניעט ניעט ניקאווא".
ולהעיר כי התבטאות דומה נמצאת אצל אדמו"ר הריי"צ בנוגע לניגון ששרו
בקריעת ים סוף (בשירת הים) – שהניגון בלתי ידוע, אבל ברור הדבר שהיה זה ניגון לבבי
שמח.
תשע הניגונים שנועלים את
הגלות...
בשבת
פ' נשא י"ב סיון תנש"א, סיום ימי התשלומין של חג השבועות, הייתה
התוועדות "פתאומית" בזמן סעודה שלישית נוספת על ההתוועדות השבתית
הרגילה, שבה הרבי "צוה לנגן (עשרת) ניגוני רבותינו נשיאינו"
(הערת המו"ל בתחילת השיחה המוגהת).
בהערה
150 בשיחה המוגהת מופיע כך: "לאחרי הקדמת ניגוני רבותינו נשיאינו (נשיאי תורת
החסידות שעל ידי הפצתה חוצה קא אתי מר דא מלכא משיחא) – הבעל שם טוב, המגיד,
אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש,
אדמו"ר מהורש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – תשעה
ניגונים שבהם מסיימים קץ הגלות, ובאים לניגון העשירי, שירה עשירית דמלך המשיח".
בהערת
המו"ל בשולי הגיליון מבואר בנוגע למניינם של "תשעה ניגונים": ששת
הניגונים של נשיאי חב"ד, מאדמו"ר הזקן עד אדמו"ר
מהוריי"צ, וניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן)
שנחשב לג' ניגונים.
[ככל הנראה, הערה זו באה לבאר, שלמרות שהרבי הוא
הנשיא התשיעי מהבעש"ט, מ"מ תשעת הניגונים הם מהנשיאים שלפני הרבי (ולפי
זה הניגון העשירי שייך לרבי). והיינו משום שלאדמו"ר הזקן ישנם שני ניגונים:
בתוך ניגון שלוש תנועות, ואח"כ עוד ניגון בנפרד. ויש לבאר זאת על פי מה שהרבי
אומר (לקו"ש חלק ל"ה ע' 105 הערה 37), שבאדה"ז ישנן שתי בחינות:
כפי שהוא חלק מאבות החסידות הכללית (וזה מתבטא בניגון שלוש תנועות שקשור לאבות
החסידות הכללית), וכפי שהוא מייסד חסידות חב"ד שזהו בניגון הנפרד של
אדמו"ר הזקן].
ב'שיחות
קודש' מופיעות מספר גירסאות כיצד בדיוק הרבי התבטא בנוגע לתשעת הניגונים: "כנהוג
בהתוועדות כגון זו, ינגנו את ניגוני כל רבותינו נשיאינו, החל מהניגון שמיוחס (אצל
החסידים) לבעש"ט ולרב המגיד ולאדמו"ר הזקן, ואח"כ רבותינו נשיאינו
שלאח"ז – אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר
(מהורש"ב) נ"ע, עד לניגון האחרון – הניגון של נשיא דורנו כ"ק
מו"ח אדמו"ר, שעד ניגון זה נצא מהגלות, [בנוסחאות אחרות: א) שעד אז כבר
נצא ודאי מן הגלות. ב) ובזה יוצאים מן הגלות. ג) ובניגון זה יוצאים מן הגלות. ד)
אשר בניגון זה מסיימים את הגלות. ה) ועם ניגונים אלו נועלים את הגלות], והולכים
תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה, הקשורה גם לשירה העשירית"...
וניגנו
אז את הניגון 'הוא אלקינו', שהוא הניגון העשירי שהרבי לימד!
בראש
השנה תשנ"ב אמר הרבי: "להעיר מהמנהג בראש השנה לנגן ניגוני רבותינו
נשיאינו בהזכרת שמותיהם [ומתחיל מהקרוב אלינו – נשיא דורנו, כ"ק מו"ח
אדמו"ר, אדמו"ר מהורש"ב, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הצמח
צדק, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הזקן, המגיד והבעש"ט], דיש לומר, שניגונים
אלו הם הכנה לניגון דשירה העשירית". בתור ניגון של הרבי ניגנו אז את 'אתה
בחרתנו', שהיה הניגון הרגיל על פי רוב בתור ניגון הרבי.
'עשר השירות' של לעתיד לבוא
כפי
שראינו, בשנים האחרונות הרבי גילה במפורש יותר ובגלוי יותר בנוגע לשירה העשירית של
משיח - מה היא, ועדיין ברמז. הביטוי הישיר ביותר לכך, שניגוני הרבי הם הם
ה"שירה העשירית", נאמר בשיחה בשבת הגדול - התוועדות השייכת לי"א
ניסן תנש"א, שנת הצדי"ק: "... בבית כנסת זה נהוג לומר - ובקול
גדול - את הניגון "הוא אלקינו", ולא עוד אלא שאח"כ חוזרים על זה
פעם שניה ביחד עם הש"ץ, והרי ניגון זה הוא אחד מעשרת הניגונים דלעתיד לבוא,
שירה העשירית, וע"ד שמצינו בנוגע לאדמו"ר הזקן עשרה ניגונים דווקא,
שלימות".
כן,
הרבי לימד (בלילות שמחת תורה במעמד המיוחד) בדיוק עשרה ניגונים, "עשר
הניגונים דלעתיד לבוא", והניגון "הוא אלקינו" הוא הניגון העשירי
והאחרון שהרבי לימד, ה"שירה העשירית" שבניגוני משיח עצמם!...
*
מקורות: מכילתא בשלח טו, א. תנחומא שם יו"ד. ילקוט
שמעוני בשלח רמז רמ"ב. יהושע רמז י (כ). תרגום שיר השירים א, א. אור התורה
שיר השירים בתחילתו. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 451. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 234
ובהערה 46. שיחת שבת שירה תשנ"ב סעיף ו'. התוועדויות תשמ"ט ח"א עמ'
215. שיחות קודש תנש"א ח"ג ע' 300. ספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ'
24 הערה 142. ימי בראשית ע' 385.
הצטרף לשיחה