איזה כלי נגינה היה בקודש הקודשים?

ניגון כנפי הכרובים

קודש הקודשים, המקום הכי מיוחד בעולם שבו היה גילוי עצמות האין סוף, היה המקום לנס גלוי, יציאה מחוקי הטבע, ממגבלות הזמן והמקום, ו"מקום הארון אינו מן המידה"[1]. מכך מובן שגם הכרובים, שהיו חלק מהכפורת של ארון הברית, ועשויים מגוש זהב אחד ("מקשה אחת"), גם בהם – לא תפסו מקום מגבלות החומר הגשמי שאנו מכירים[2]. בגמרא מתואר[3], ש"כרובים בנס היו עומדים", ושהיה שינוי בכיוון פנייתם בין זמן שישראל עושין רצונו של מקום לבין זמן אחר.

בזהר קדוש פרשת אחרי מות (בתרגום חפשי)[4]: "ג' פעמים ביום התרחש נס בכנפייהם, בשעה שנגלה עליהם קדושת המלך, הם מעצמם מרימים כנפיהם ופורשים אותן וסוככים על הכפורת, לאחר מכן קומצים כנפיהם ונאחזים בגופן, כפי שנאמר 'והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה'[5], 'פורשי' ולא 'פרושי', 'סוככים' ולא 'סכוכים'"[6]. אדמו"ר הזקן מביא את פירוש הרמ"ז על דברי הזהר הללו, שהכוונה "דהיינו בשעת ג' תפלות יום"[7].

בהמשך שם[8], בתוך תיאור אודות סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, מופיעה קטע שמדבר על כך שכנפי הכרובים היו מפיקים קול ניגון בזמן תנועתם, הנה דבריו בתרגום חפשי:

"... עלה למקום שעלה [הכוונה - לקודש הקודשים], שמע את קול כנפי הכרובים מזמרים, ואקישן גדפין פרישאן למעלה, [הכהן] הקטיר קטרת, משתככא קול כנפיהם ובלחישא התדבקו [הכנפיים זה לזה?], . . אחרי שסיים [הכהן הגדול את תפילתו הקצרה בקודש הקודשים] זוקפים הכרובים כבתחילה את כנפיהם ומזמרים, וכך ידע הכהן שלרצון הוא וזמן חדוה לכל, והעם ידע שתפילתו התקבלה ...".

במקום אחר בזהר[9] נראה - שזה היה לא רק ביום הכיפורים אלא חוזר על עצמו מידי יום ביומו (והמיוחד ביום הכיפורים היה שהכהן הגדול היה שומע את הנגינה המופלאה הזו, כדלהלן מן המדרש). הזהר מדבר על כך שישראל אומרים שירה ביום ואילו המלאכים אומרים שירה בלילה, ואלו דבריו:

"בשעה ששוקעת השמש, הכרובים הללו העומדים במקום הזה [=על גבי אבן השתיה] . . מכים בכנפיהם למעלה ופורשים אותן, ונשמע קול ניגון כנפיהם, ואז מתחילים לנגן אלו המלאכים האומרים שירה . . ואיזו שירה היו אומרים? אותה שירה של כנפי הכרובים, "הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' .. שאו ידיכם קדש וגו'", וזוהי השירה למלאכים העליונים לזמר; במשמרה שנייה (של הלילה) הכרובים הללו הכו בכנפיהם למעלה ונשמע קול ניגונן, ואז מתחילים לנגן אותם המלאכים הקמים העומדים השנייה, ואיזו שירה היו אומרים? אותה שירה של כנפי הכרובים, "הבוטחים בה' כהר ציון . . במשמרה שלישית הכרובים הללו מכים בכנפיהם ואומרים שירה...", עד כאן לענייננו.

אודות עוצמת קול השירה של כנפי הכרובים, השוואתו לקול שהושמע בהר סיני, ועל נס שהיה מתרחש עם קול זה ביציאתו מקודש הקודשים, אנו למדים מן המדרש הבא:

"וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה" (יחזקאל י, ה)[10], "יכול מפני שהיה הקול נמוך? תלמוד לומר "כקול א-ל שד-י בדברו", כדבריו בסיני, ואם כן – למה נאמר עד החצר החיצונה? אלא, כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה – היה נפסק"[11].

על פי דרשת רז"ל זו יובן, מדוע רק הכהן הגדול ביום הכיפורים היה שומע את קול כנפי הכרובים, כפי שאומר הזהר הנ"ל.

 

ניגון בקודש הקודשים

בדברי הזהר הללו ישנו חידוש לא רק במישור הגשמי של הכרובים, אלא גם במישור הרוחני. בחסידות מבואר, שכמה שיותר קרוב אל הקודש, העבודה שם היא בחשאי יותר. במזבח החיצון היה רעש שריפת העצים והקרבנות, לעומת המזבח הפנימי והמנורה שעמדו בקודש פנימה, שהיו השקט. הלויים מרימים קול, לעומת הכהנים שעבודתם בחשאי. לפי יסוד זה היה מסתבר, שבקודש הקודשים אין מקום כלל לניגון, שם מתגלה פשיטות העצמות ואין מקום לתנועה מוזיקלית כלשהי. אך מהזהר נמצא, שגם בקודש הקודשים, שהוא כנגד עולמות האין סוף, וכנגד יחידה שבנפש, ואפילו ביום הכיפורים – הזמן הקדוש ביותר, גם שם שייך ניגון. כמובן זה לא באותה הדרגה כמו הניגון שבעזרה, הניגון שבקודש הקודשים הוא מופלא ונבדל גם מדרגת הניגון ששייכת בקודש (ראה כתבה על ניגון ברכת כהנים), ומכל מקום, באופן מסוים ובזמן מסוים, גם שם יש בחינת ניגון.

·      להעיר מהבבא הרביעית של ניגון ד' בבות, שהצמח צדק אמר שהיא כנגד עצמות האין סוף, אשר בכלל הניגון ד' בבות הוא כנגד ד' אותיות שם הוי', שם המיוחד שמתגלה רק במקום המקדש – "אכן יש הוי' במקום הזה" (ד"ה גדול יהיה תשכ"ב), והבבא הד' מכוונת כנגד קודש הקודשים.

 

כנף הכרובים, כנף הכינור והעוגב

לכאורה צריך להבין, מדוע הזמר יוצא דווקא מכנפי הכרובים, ולא מהכרובים עצמם כדרך הרגיל - מהפה? עצם העובדה שהכרובים משמיעים שירה, לכאורה מקבילה למלאכים עליונים שאומרים שירה[12], אם כי בגשמיות זהו נס שכרובי זהב יזמרו, אולם כל המעשה כאן (תנועת כנפי הכרובים) גם זה היה בדרך נס, ובכלל קודש הקודשים והארון היו תכלית הנס כידוע. ומדוע קול הזמרה היה נשמע דווקא מהכנפיים?

ואולי יש לבאר פרט זה על פי דרך הטבע, ובהקדים שבזמן קדמון, אחד הכינויים לעוגב היה "כנפיים"[13], וזאת בפשטות משום שהוא דומה לכנפיים של ציפור, המורכבות משורה של נוצות אחת ארוכה מהשנייה, וכך העוגב הוא סידרה של צינורות אחד ארוך מהשני שיוצרים צורה של כעין "כנף" (ולהעיר שגם היום יש כינוי "פסנתר כנף", על שם צורתו של כנף הפסנתר, והסיבה לכך היא משום שתוך הפסנתר-כנף יש "נבל" של מיתרים בצורה מושכבת, שגם היא בעצם בדמות כנף).

על יסוד זה ייתכן, שכנפי הכרובים, העשויים מזהב, היו עם קנים ("נוצות") חלולים לאורך הכנף[14], מה שגרם לכך שכאשר תינשוב בתוכם הרוח - הם ישמיעו קול (ועל דרך כינור שהיה תלוי למעלה ממטתו של דוד ורוח צפונית הייתה נושבת בו והוא היה מנגן מאליו), או על פי המתואר בזהר ניתן להניח, כי עצם תנועת הכנפיים, גורמת בפשטות לכניסת האויר בתוכן, ויוצרת קול נגינה.

[ועיין מסכת כלים פי"א מ"ו בדבר כלי נגינה 'סימפוניה' שיש לו כנף].



[1] יומא כא, א. ד"ה גדול יהיה תשכ"ב.

[2] הכרובים היו בבית ראשון, שאז במיוחד שרתה השכינה בקודש הקודשים שלא כדרך הטבע, והלוחות היו חקוקות בנס ומעשה אלקים (תניא פרק נ"ג).

[3] בבא בתרא צט, א. וראה ד"ה בלילה ההוא בספר המאמרים מלוקט ב'.

[4] ח"ג נט, א.

[5] תרומה כה, ה.

[6] על דרך זה מובא גם בזהר ח"א פ' ויחי רכח, סע"ב. וראה 'ניצוצי אורות' לזהר פ' אחרי הנ"ל בשם הרמ"ז, החילוק בין שני המקומות הללו בזהר, וע"פ דבריו יובן מדוע בתורה אור ציין מקודם לזהר פ' אחרי, ואח"כ לפ' ויחי, שלא כסדר.

[7] תורה אור פ' תרומה (עט, ד).

[8] ח"ג סז, א.

[9] ח"א רלא, סע"א ואילך. ובזח"ג נט, א: "כאשר מרימים כנפיהם – אומרים "כי גדול ה' ומהולל מאד ונורא על כל אלקים". כאשר פורשים כנפיהם – אומרים "כי כל אלקי העמים אלילים וה' שמים עשה". כאשר סוככים על הכפורת – אומרים "לפני ה' כי בא לשפוט הארץ, ישפוט כו' במישרים". וקולן היה שומע הכהן במקדש בשעה שהיה שם קטורת במקומו . . וכנפי הכרובים עולים ויורדים ומזמרים שירה כו'". [ומזכיר גם את המתואר, כי הקול האלקי היה נשמע למשה רבינו "מבין שני הכרובים" (במדבר ז')].

[10] אם כי התיאורים הללו מתייחסים למראה הנבואה של יחזקאל ולמלאכים, ולא לכרובים כפשוטם, אשר לא היו נמצאים בגשמיות בקודש הקודשים בזמן נבואתו בבבל לאחר חרבן הבית, אמנם תיאור הנבואה מתאר את בית ה', בית המקדש על חלקיו, ומסתבר שתיאור קול הכרובים מתייחס גם לקול הכרובים של המקדש הנידונים כאן.

[11] תורת כהנים ויקרא א, א. הובא בפירוש רש"י (פשוטו של מקרא) ויקרא א, א. וראה לקוטי שיחות כרך י"ג ע' 22 ואילך, הטעם מדוע היה צריך לנס להפיק את הקול (שדיבר אל משה) ביציאה מאוהל מועד, על מנת להשאיר בחירה חפשית, ומשם יובן גם לגבי טעם הפסקת הקול של שיר כנפי הכרובים.

[12] ביחזקאל א, כד (במעשה המרכבה, אודות המלאכים):"ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כו' קול המולה". אולם בפשטות מדובר על הרעש ולאו דווקא על קול נגינה.

[13] מקורות יווניים.

[14] מה גם שבכנפי הציפור כפשוטו, הקנים של הנוצות הם קנים חלולים כשפורפרת (שמהם מייצרים קולמוס).